בינתיים עליתי...

אמרתי לכמה אנשים שאין שום סיבה שעד סוף הקיץ הזה אני לא ארד מתחת למאה עשרים קילו. משקל השיא שלי בדיאטה הנוכחית הוא 121.5 ק"ג. כלומר הייתי במרחק של קילו וחצי ממאה עשרים. אבל בינתיים הפסקתי לשמור ועליתי במשקל. מה שכן - לא הפסקתי עם הפעילות הגופנית. מ-121.5 ק"ג עליתי והגעתי למשקל 123.9 ק"ג בשבוע הזה.

 אילו לא הייתי עושה בכלל פעילות גופנית הייתי עולה עוד יותר במשקל. בגלל אותה עליה חזרתי כמובן לשמור דיאטה בימים האחרונים. אני חייבת לרדת מתחת למאה עשרים קילו, כי בדיאטה הרצינית הקודמת שלי שעשיתי בשנים 2006-2007 לא הצלחתי לרדת מתחת למאה עשרים.

 אני צריכה להשתדל לא לחשוב על אוכל וכמובן להמשיך להתמיד עם הפעילות הגופנית שלי. גם כאשר אני לא שומרת ועולה במשקל נדמה לי שהכושר הגופני שלי רק הולך ומשתפר. זה מה שקורה כשמתמידים בפעילות גופנית של שלוש או ארבע פעמים בשבוע. אני מתעמלת ארבע פעמים בשבוע באופני כושר, ובהדרגה מעלה משבוע לשבוע את זמן האימון שלי. עוד כמה שבועות של התמדה ועליה בזמן האימון, ואז אני אעלה גם את דרגת הקושי.

 בשבוע שבו לא שמרתי בכלל והעליתי במשקל, בנוסף לשוקולדים ולדברים שזללתי, שתיתי גם משקאות קלים מוגזים. עכשיו, כשחזרתי לשמור, אני כמובן הפסקתי לשתות את המשקאות הללו ואני שותה מים. מה שברור הוא שאני לא יכולה להרשות לעצמי יותר מדיי הפסקות כאלה בדיאטה אם אני רוצה להשיג את המטרות שקבעתי לעצמי בזמנים שקבעתי לעצמי.

 כאמור, עד סוף הקיץ אני רוצה להיות במשקל של מתחת למאה עשרים קילו, אבל לא רק זה! אני שואפת למעשה להתרחק ממאה עשרים כמה שיותר. לא מספיק להגיע ל-119.5 ק"ג אלא רצוי גם לרדת מ-119, ואולי גם מ-118 קילו. בקיצור, להתקרב כמה שיותר ל-115 קילו אם לא לרדת גם מתחת לזה. וברור לי שלא אשיג את המטרות הללו אם ארשה לעצמי לעשות עוד הפסקות כאלה בדיאטה במהלך הקיץ הזה.

המשקל עדיין לא מאופס

נשקלתי היום בבוקר כמו בתחילת כל שבוע. לפני ששקלתי את עצמי, בדקתי האם המשקל מאופס והבדיקה העלתה שהוא לא. ההורים שלי הבטיחו לתקן את המשקל, סבא אמר שיבוא ויראה מה הבעיה במשקל אבל בסופו של דבר שום דבר לא קרה ומכשיר השקילה שלי עדיין לא בסדר. העובדה שהמשקל עצמו איננו בסדר כמובן לא צריכה להוות תירוץ עבורי להפסיק את הדיאטה אבל היא הצליחה לשבור אותי בשבוע שעבר. אפשר לומר שרוב הימים בשבוע שעבר לא שמרתי דיאטה, אם כי הקפדתי מאוד לעשות פעילות גופנית. רק ביום שלישי וגם אתמול (שבת), באמת שמרתי דיאטה. לכן, אין סיבה שאני ארד במשקל במצב כזה, ואפילו די הגיוני שאעלה. כשעליתי היום על המשקל, התוצאה הראתה עליה קלה לעומת שבוע שעבר. אבל הרי מכשיר השקילה עצמו איננו תקין! אז איך אני יכולה לדעת כמה אני באמת שוקלת ביום ראשון בבוקר? איך אני יכולה לדעת כמה באמת עליתי?? בכל אופן, חוץ מהעובדה שהמשקל עצמו איננו מאופס, סיבה נוספת לכך שלא שמרתי דיאטה הייתה העובדה שלא ישנתי מספיק בלילה בחלק מהימים בשבוע שעבר - וזה למרות שהייתי צריכה לקום מוקדם בבוקר. שינה היא דבר חשוב מאוד לאנשים שמנסים לרזות. עייפות מקשה על שמירת דיאטה וגם מקשה במיוחד על ביצוע פעילות גופנית. לכן, לא שמרתי דיאטה כשהייתי בחוץ. כשחזרתי הביתה עייפה לאחר שלא ישנתי באותו לילה, הלכתי מיד לישון. אחר כך קמתי לפנות ערב ועשיתי פעילות גופנית. זה למשל מה שעשיתי ביום חמישי. השבוע הבטחתי לאימא שלי ולעצמי שהפעם זה יהיה אחרת. הפעם אני אשמור במשך כל השבוע. מקווה שאצליח. היום למשל הייתי בחוץ בצהריים בבית קפה ולא הזמנתי שום דבר! אכלתי צהריים רק כשחזרתי הביתה. אכלתי סלט ואת הארוחה של דיאט לי. לא אכלתי דברים שמחוץ למסגרת התפריט היומי שלי. אני מקווה שאצליח להתמיד בכך למשך כל השבוע. גם אם מכשיר השקילה שלי איננו מאופס ולכן איננו מדד אמין, אני מוכרחה להתמיד בשמירה על דיאטה. אם אני אתמיד, בסופו של דבר אני אראה גם תוצאות על הגוף שלי עצמו. בסופו של דבר אני ארד במידה של הבגדים, יהיה לי פחות שומן וזה בפירוש ישנה את המראה החיצוני שלי, וכמובן ישפר את המצב הבריאותי שלי.

ילדת דיאטות מתכננת והמשקל מקולקל

אחת האימרות שמוכיחות את נכונותן בחיי שוב ושוב היא "אדם מתכנן ואלוהים צוחק". היום בבוקר, כמו בכל תחילתו של שבוע חדש בתקופת הדיאטה שלי, עליתי על המשקל להישקל. לא היו לי יותר מדיי ציפיות לירידה גדולה, וגם לא לירידה בכלל. הכנתי את עצמי נפשית גם לעליה במשקל מפני שבשבוע שעבר שמרתי "רק" שישה ימים ולא בכל שבעת הימים. ביום ראשון שעבר לא שמרתי דיאטה, וגם כתבתי כאן בבלוג על כל מה שהכנסתי לגוף שלי באותו יום. אבל מיום שני ועד היום, אני גם שומרת דיאטה וגם עושה פעילות גופנית. ובכל זאת לא היו לי היום ציפיות לירידה במשקל משום שחשבתי שהעליתי כל כך הרבה באותו יום ראשון שבו זללתי, שגם אם בששת הימים הבאים אני אשמור ואעשה פעילות גופנית שלוש פעמים בשבוע, אני לא אצליח להוריד עד יום ראשון הזה את כל מה שהעליתי. וכך נגשתי להישקל בלי יותר מדיי ציפיות. התוצאה לכאורה שהראה המשקל היתה הפתעה גדולה ומשמחת: ירידה של יותר מ-3 קילו! גם אמא שלי שמחה מאוד, וגם התקשתה להאמין. ולכן היא גם אמרה לי לאפס את המשקל כדי לבדוק האם הוא מאוזן. איפסתי את המשקל ולדאבוני הרב הוא לא היה מאוזן אלא נטה למעלה. כשהמשקל מאופס ואין עליו שום דבר הוא לא אמור לנטות למעלה או למטה אלא להיות באמצע. המשמעות היא שמכשיר השקילה שבו נשקלתי לא היה בסדר, והגילוי הזה בהחלט קלקל והרס לי את כל תחושת ההישג! אני כבר מעדיפה מאזניים תקינות ומאוזנות שמראות שעליתי במשקל על פני מאזניים מקולקלות שמראות שירדתי במשקל. זה בהחלט מוציא לי את החשק להמשיך ולשמור. לכן יש צורך לדאוג כמה שיותר מהר לכך שמכשיר השקילה שלי יהיה תקין ומאוזן. אני זקוקה למכשיר אמין ומדוייק. בינתיים עוד לא שברתי השבוע את הדיאטה אבל המוטיבציה שלי בהחלט נפגעה אחרי שראיתי שהמשקל עצמו לא בסדר. או שיתקנו אותו או שיקנו משקל חדש. בתור אחת שנמצאת במבצע הרזיה אני זקוקה למכשיר שקילה תקין, רצוי עד יום ראשון הבא.

כל מה שאכלתי ושתיתי אתמול

אתמול בבוקר נשקלתי ולעומת שבוע שעבר, נרשמה עליה של קילו. לא הייתי מאוכזבת כמו בפעם הקודמת שעליתי, למרות שאז זו היתה עליה של כמה מאות גרמים והפעם, עליה של קילו שלם, 127.3, לעומת 126.3 ק"ג בשבוע שעבר. בשבוע הקודם, הפסקתי לעשות פעילות גופנית. כדאי מאוד שאני אחזור לזה..בכל אופן, העליה הזאת, וגם העובדה שלא נשאר לי מספיק סלט, היוותה עבורי תירוץ לשבור שוב את הדיאטה לפחות ליום אחד. אז שתיתי לי משקה ביטר למון מר-ממותק לא דיאטטי. אחרי המקלחת יצאתי מהבית ונסעתי לפ"ת. לפני שלקחתי מונית, קניתי בדוחן העיתונים איזו עוגת שוקולד קטנה ממולאת בקרם שוקולד, ואכלתי. כשגעתי לפ"ת, נכנסתי לסניף מקדונלדס שבתחנת דלק ברחוב הסיבים. הזמנתי צ'יז בורגר גדול, פוטטו צ'יפס גדול, ומילק שייק שוקולד גדול. אחר המקדונלדס, נכנסתי למכללה דרך הקיוסק שפתוח 24 שעות. ובקיוסק, קניתי בקבוק קולה קטן. לא זירו קולה ולא דיאט קולה אלא פשוט קוקה קולה. נכנסתי לשיעור לפני השעה שש. בהפסקה, שוב הלכתי לקיוסק וקניתי ארטיק שוקובו - ארטיק שוקולד מצופה שוקולד וגם ממולא בשוקולד קשה שמובנה על המקל. חוץ מהארטיק הזה אכלתי גם קרואסון שוקולד, ושתיתי עוד בקבוק קטן של קוקה קולה. אחרי שהסתיים השיעור נסעתי כמובן בחזרה לרמת גן באוטובוס, וירדתי בתחנה ברחוב ז'בוטינסקי שילד רחוב הרצל. ושם עצרתי בפיצריה, וקניתי משולש פיצה וגם מלבי שמנת. אלו כל הדברים שאכלתי אתמול מחוץ לבית. בנוסף, לפני שיצאתי מהבית אכלתי דברים שקשורים לדיאטה שלי: בננה, ארוחת צהריים של דיאט לי, עוד בננה, וגם קרטיב אננס דיאטטי שמכיל רק 12 קלוריות. כשחזרתי הביתה שתיתי קצת חלב דל שומן (1%), אבל רק מעט. למעשה טעמתי ממנו רק, כי התאריך שלו היה עד ה-11.6, כלומר עד היום. טעמתי ממנו ואת השאר שפחתי. נראה לי שאני אפחית במנות החלב שלי. בכל אופן, היום אני שוב ממשיכה את הדיאטה. אני צופה שגם בשבוע הבא אני ארשום עליה במשקל, היות וברור לי שלא אצליח להוריד את כל הקילוגרמים שהעליתי אתמול. אבל אם אשמור ואחזור להתאמן על האופניים, אני אוריד לפחות חלק ממה שהעליתי. ואם אשמור גם בשבוע הבא אני אוריד את שאר הגרמים והקילוגרמים שהעליתי אתמול, ואולי גם יותר. אני לא מוותרת ומתכוונת להמשיך בנחישות בדיאטה הזאת! עד עכשיו, נקודת השיא שלי בדיאטה היתה משקל 126.3 ק"ג. אם אני אמשיך ולא אתייאש, אני כמובן אוכל גם לשבור את השיא הזה. לא יודעת כמה זמן בדיוק זה יקח לי אבל אני אשבור את השיא.

החודש הראשון

היום בדיוק, 6.6.2012, מלאו חודש ימים לדיאטה שלי. את הדיאטה הזאת התחלתי ביום 6.5.2012. התחלתי אותה במשקל 132.7 ק"ג, והשבוע ביום שני בבוקר היתה הפעם האחרונה עד כה שנשקלתי. התוצאה על המשקל היתה 126.3 ק"ג. זוהי גם נקודת השיא שלי בדיאטה הזאת. אני מתקרבת לנקודת האמצע שבין 120 ל-130 קילו. ממשיכה לשמור. כפי שאפשר להבין ממה שכתבתי בפוסטים הקודמים שלי במילים אחרות, בבלוג הזה, עודף המשקל שלי מאוד מפריע לי ולמעשה תמיד הפריע. זה דבר שללא ספק דפק לי את החיים ואני לא חיה חיים מלאים בתור שמנה. אני חיה בהמתנה במידה מסויימת כבר שנים על גבי שנים. אני מרגישה שהחוויות וההנאות של החיים לא יכולות להיות מלאות ומקסימליות כשאני שמנה. זו תמיד תהיה חוויה חלקית ולא חוויה בשלמותה. העובדה שאני מוותרת על כל כך הרבה דברים בגלל שאני שלמה, בעצם מעידה על עצמי שאני מעדיפה לוותר על הכל מאשר להתפשר על משהו חלקי. זו גישה של הכל או לא כלום. בשבילי לנסות ולחיות חיים מלאים בתור שמנה, זה תמיד יהיה מיצוי חלקי של החיים. השאלה אם הגישה הזאת של הכול או שום דבר היא גישה נכונה? האם לא עדיף להתפשר ולהסתפק בדברים חלקיים כל עוד אני שמנה? בינתיים אני ממשיכה בדיאטה.

לא מחכה לשבוע הבא.

בפוסט הקודם כתבתי שהחלטתי לא להישקל השבוע אלא רק בשבוע הבא. אבל היום נאלצתי לסגת מההחלטה ההיא. אילצו אותי להישקל השבוע בגלל שלא אני משלמת על הדיאטה של דיאט לי. הארוחות הקפואות של דיאט לי עולות כסף. אלו ארוחות שף מעולות ולכן אני מעדיפה את הדיאטה הזאת. במיוחד כשעושים דיאטה חשוב שהארוחות הדיאטטיות יהיו ערבות לחך. ובדיאט לי מתאימים לכל לקוח ולקוחה ארוחות לפי הטעם האישי. חוץ מזה, השבוע האחרון עבר די בסדר מבחינת הדיאטה. עשיתי פעילות גופנית רצינית ושמרתי על דיאטה. לא יודעת מה יהיה מחר. יתכן שלא ארד במשקל לעומת שבוע שעבר. השבוע ימלאו חודש לדיאטה שלי. משקל השיא שאליו הצלחתי להגיע עד כה בדיאטה הזאת הוא 128.1 ק"ג. אני חוששת שלא אצליח לשבור מחר את השיא הזה וגם חוששת מכך שארשום עוד עליה במשקל לעומת שבוע שעבר. אין לי ברירה אלא להישקל ולהמשיך לשמור ולהישקל שוב בשבוע הבא. אשתדל מאוד לא להישבר השבוע הזה. מהניסיון שלי בדיאטה הזאת למדתי שאני יכולה אומנם להרשות לעצמי "להישבר" פעם בשבוע אבל חשוב שזו תהיה "שבירה" מבוקרת. אם היא מבוקרת אני אולי אצליח לרדת במשקל בסופו של דבר עד תחילת שבוע הבא. אבל אין לי שום כוונות להישבר בשבוע הזה. אבל אני צריכה להיזהר יותר בדבריי. האמת היא שאני לא יודעת מה יקרה לי בימים הבאים עד תחילת שבוע הבא. כשירדתי מ-130 קילו ישר התלהבתי ודיברתי על כך שאני לא חוזרת יותר לעולם למשקל הזה. בהמשך אותו שבוע החזקתי מעמד וביום ראשון הבא רשמתי עוד ירידה שהיוותה את השיא שלי, אבל באותו יום ראשון נשברתי שבירה חזקה. ולמרות שבימים הבאים שמרתי, בתחילת השבוע שלאחריו רשמתי עליה של כמה מאות גרמים. אז אני אנסה השבוע הזה לא להישבר בכלל. אני אשתדל גם לא לפתח יותר מדיי ציפיות למרות שאני עושה עכשיו גם פעילות גופנית אירובית (אופני כושר) ארבע פעמים בשבוע.

בגלל יום אחד של שבירה!

ביום ראשון בבוקר שבשבוע שעבר עליתי על המשקל והתוצאה היתה 128.1 ק"ג. באותו יום בערב נסעתי לפ"ת ונשברתי. נכנסתי למקדונלד והזמנתי צ'יזבורגר, פוטטו צ'יפס קטן, פנטה, ומילק שייק וניל קטן. אחר כך הזמנתי גם עוד פוטטו צ'יפס גדול וגם גלידת סנדיי!! חזרתי הביתה ואכלתי עוד שתי פרוסות לחם עם גבינה לבנה ויוגורט. אחרי השבירה הזאת חזרתי לשמור דיאטה למחרת ושמרתי יפה בכל ששת הימים הבאים של השבוע. בשבוע שעבר גם התחלתי לעשות פעילות גופנית. אני מתאמנת ארבע פעמים בשבוע על אופני כושר. ביום ראשון, שלישי, חמישי ושבת. ביום ראשון ושלישי שמעתי בקול אמא שלי והתאמנתי על האופניים בדרגת קושי שהיא יותר מדיי קלה בשבילי. רק מיום חמישי התחלתי למעשה להתאמן בצורה רצינית על האופניים. בכל אופן, כשעליתי היום בבוקר על המשקל, התוצאה היתה 128.4 ק"ג: כלומר עליה של 300 גרם מאז תחילת שבוע שעבר. כלומר השבירה של יום ראשון ההוא לא רק מנעה ממני ירידה במשקל אלא גם גרמה לי לעליה קלה. למעשה סביר שהעלתי לאחר אותו יום ראשון הרבה במשקל, ובמשך ששת הימים הבאים שבהן הספקתי להוריד את רוב מה שהעליתי אבל לא את הכול! יתכן שאילו לא הייתי שומעת בקולה של אמא ביום ראשון וגם ביום שלישי בשבוע שעבר, ומתאמנת בדרגת קושי שמתאימה לי באמת, הייתי מצליחה להוריד את כל מה שהעליתי במשך השבוע ואף יותר, ואז היתה נרשמת גם ירידה במשקל. אבל אני לא יכולה לדעת כמובן. יש לציין שזאת לא השבירה הראשונה שלי. היתה לי שבירה גם בשבוע הראשון של הדיאטה, ביום שלישי של אותו שבוע, אבל זאת היתה שבירה קלה יותר. גם אז הזמנתי צ'יזבורגר, אבל בנוסף לו הזמנתי "רק" פוטטו צ'יפס קטן, ומילק שייק וניל אחד (אומנם לא קטן). לא הזמנתי עוד פוטטו צ'יפס גדול, וגם לא גלידה. וחוץ מהצ'יזבורגר, הפוטטו הקטן והמילק שייק וניל אכלתי שום דבר מחוץ לבית, וגם כשחזרתי הביתה מאוחר באותו ערב לא אכלתי שום דבר לפני שהלכתי לישון. וכמובן המשכתי לשמור למחרת והלאה. חשוב לציין שאז, בשבוע הראשון לדיאטה, לא עשיתי בכלל פעילות גופנית, ובכל זאת הצלחתי לרדת במשקל. כשעליתי על המשקל בבוקר שבתחילת השבוע השני לדיאטה רשמתי ירידה גדולה - למרות השבירה הקלה ביום שלישי ולמרות שלא עשיתי בכלל פעילות גופנית באותו שבוע. כך שזה לא רק עניין של פעילות גופנית, זה גם עניין של כמה זללתי בעת השבירה. כי יש "שבירה" ויש "שבירה". יש שבירה מתונה ומבוקרת, וכזאת שבירה היתה לי ביום שלישי של השבוע הראשון לדיאטה. ויש שבירה חזקה יותר, פחות מבוקרת כמו זו שהיתה לי ביום ראשון בשבוע שעבר. שבירה שמנעה ממני ירידה במשקל. היום התארחתי בארוחת חג משפחתית של שבועות. קרובי משפחתי היו מודעים לדיאטה שלי והם עזרו לי יפה לשמור ועודדו אותי. הם באמת היו נהדרים ומקסימים ואני צריכה להודות להם על כך. היה נחמד להיפגש עם המשפחה אבל אבל את המאכלים באותה ארוחה שאני באמת אוהבת (תפו"א ותירס על האש, וקינואה ומלון) לא אכלתי. אכלתי רק מהסלטים בנוסף לארוחה הקפואה-מופשרת שלי מדיאט לי. ויש לי עוד מסקנה אחת מהיום: אם קורה לי שיום אחד בשבוע אני נשברת, אולי כדאי לדחות את השקילה בשבוע. במקום להישקל ביום ראשון בשבוע הבא להישקל ביום ראשון בעוד שבועיים. אומנם שבוע הוא זמן מספיק לשקילה אבל לא חייבים להישקל כל שבוע. אפשר גם להישקל מדיי פעם כל שבועיים. אז החלטתי עכשיו לא להישקל ביום ראשון בשבוע הבא אלא רק בעוד שבועיים. כלומר אני צריכה לשמור עכשיו במשך כל השבוע הזה, וגם במשך כ ל שבוע הבא, מהיום עד יום ראשון בעוד שבועיים בלי אף יום של שבירה בין לבין! ומה יקרה אם אני כן אשבר בין היום לבין יום ראשון בעוד שבועיים?? האם גם אז אני אשקל במועד שקבעתי עכשיו או שאדחה בעוד שבוע את מועד השקילה? אין לי כרגע החלטה בעניין הזה. אני מניחה שאצטרך לקבל החלטה בנידון אם אכן תהיה לי שבירה. מה שאין לי ספק הוא שאני צריכה גם לשמור במשך כל השבועיים האלה וגם להתאמן על אופני הכושר ארבע פעמים בשבוע, ובדרגת קושי שמתאימה לי.

והנה מתחיל השבוע השלישי

כמו ביום ראשון בבוקר השבוע שעבר, גם היום קמתי לא מזמן ונשקלתי. כזכור מהפוסט הקודם, לפני שבוע משקלי היה 129.2 ק"ג. לפני שבועיים ביום שני שקלתי 132.7 ק"ג. כלומר בשבוע הראשון לדיאטה ירדתי שלוש וחצי קילו! נשבעתי לא לחזור יותר לעולם למשקל של 130 קילו ומעלה. זאת גם היתה כמובן אחת המטרות שלי בשבוע האחרון, שהיה בסך הכול השבוע השנ לדיאטה. אין ספק שהשגתי את המטרה הזאת: התוצאה על המשקל היום היא 128.1 ק"ג. הירידה במשקל של השבוע האחרון ללא ספק צנועה יחסית לשבוע שקדם לו אבל עדיין מדובר בירידה של יותר מקילו. שמרתי היטב במהלך השבוע האחרון. רק ביום האחרון של השבוע בערב היה לי קצת רפיון, אם כי לא נשברתי ממש. לקחתי וופלה קטנה בטעם שוקולד ובלי סוכר. לפני שלקחתי הסתכלתי על האריזה ובדקתי כמה קלוריות יש ביחידה אחת: 45 קלוריות ליחידה. אז הרשיתי לעצמי להכניס לגוף עוד 45 קלוריות. לא העזתי לקחת עוד וופלות. מה שכן עשיתי זה לשתות קצת זירו קולה, ואחר כך שתיתי דיאט ספרייט. במהלך השבוע האחרון, לא נגעתי במשקאות הללו בכלל! שתיתי בעיקר מים, ובבקרים הייתי שותה כוס חלב דל שומן - 1%. אבל לפחות אלו היו משקאות דיאט ללא סוכר. חוץ מהוופלה היחידה, המעט זירו קולה והרבה דיאט ספרייט לא אכלתי או שתיתי שום דבר מחוץ למסגרת הדיאטה. שישה ימים מלאים של שמירה שווים יותר מאשר רפיון קל בסוף היום האחרון בשבוע. עכשיו מתחיל כמובן שבוע חדש, והמשימה שלי לשבוע הזה היא כמובן להמשיך ולשמור. בנוסף לכך הגיע הזמן שאתחיל לשלב פעילות גופנית עם שמירה על הדיאטה. אומנם ירדתי יפה מאוד עד עכשיו ללא פעילות גופנית (לפחות לפי התוצאות שמראה המשקל), אבל אני חושבת שהגיע הזמן להתחיל להתאמן. אני לא חושבת שאפשר להצליח בדיאטה ארוכה כל כך (וכאמור מדובר פה בתהליך ארוך של הורדת כמה עשרות של קילוגרמים!) ללא פעילות גופנית. אז בשבוע הזה אני ממשיכה לשמור דיאטה ומתחילה לעשות פעילות גופנית. והמטרה שלי עד יום ראשון הבא (כמובן שיש לי גם מטרות לטווח רחוק יותר) היא להמשיך ולהתרחק ממשקל 130 קילו ולהתקרב עוד יותר למשקל 125 קילו. כמו שלאחר שמירת דיאטה במשך שבוע שלם עם רפיון קל ביותר בסוף היום האחרון לשבוע, וללא פעילות גופנית בכלל, הצלחתי להתרחק בעוד קילו ומאה גרם מ-130, ככה אני מקווה לעשות גם במהלך השבוע הזה. כמו שכתבתי בפוסטים הקודמים, שבוע הוא יחידת הזמן הקצרה ביותר שבה אני מודדת את תוצאות הדיאטה, כלומר נשקלת. הדיאטה שלי היא תהליך ארוך מאוד של חודשים ארוכים. סביר שהתהליך הזה יערך למעלה משנה שלמה, והאורך הכולל שלו (במידה ואצליח לעמוד בו ולא להישבר) יהיה בין שנה לשנתיים. יותר משנה אבל פחות משנתיים! אבל מה אם אני מגזימה באורך של התהליך? גם אם אני מגזימה ומציגה את התהליך הזה כארוך יותר ממה שהוא, עדיף ככה מאשר להציג אותו כקצר יותר ממה שהוא.

תחילת השבוע השני

היום החל השבוע השני שלי לדיאטה. את הדיאטה התחלתי בשבוע שעבר. שכחתי אומנם להישקל ביום הראשון, אבל למחרת נשקלתי והמשקל שלי היה 132.7 ק"ג. היום בבוקר נשקלתי שוב והמשקל שלי היה 129.2 ק"ג! אבל האמת היא שלא חיכיתי שבוע וגם לא שישה ימים על מנת להישקל. רק אתמול בבוקר (שבת) נשקלתי והמשקל שלי היה 130.9 ק"ג. אבל אני חושבת שעדיף להישקל פעם בשבוע ולא כל יום או כל יומיים. מבצע הרזיה כמו שלי מצריך המון סבלנות (שמעולם לא הייתה לי!), זה לוקח חודשים ארוכים, למעשה יכול לקחת שנה וחצי וצריך המון המון סבלנות, התמדה, ונחישות. את ההתקדמות צריך להעריך ולבדוק על פני חודשים ולא על פני ימים. יחידת הזמן הקצרה ביותר צריכה להיות שבוע שלם ולא יום. לכן צריך סבלנות. צריך לשמור דיאטה במשך ימים שלמים, שבועות וחודשים ולהישקל פעם בשבוע ולא פעם ביום. כאמור, היום ירדתי מ-130 קילו. הפעם הקודמת שבה הצלחתי לרדת מתחת ל-130 הייתה בשנת 2006. אבל לא הצלחתי לרדת מתחת ל-120 קילו. כשהייתי צעירה בשנות ה-20 לחיי שקלתי פחות מ-120. הייתי כמובן שמנה. רוב חיי אני שמנה ואין לי כמעט חוויה של להיות לא שמנה. רוב חיי סבלתי מעודף משקל. בכל אופן, בסופו של דבר חזרתי כמובן לשקול מעל 130. אני חושבת שיש לי בעיה גדולה עם הגישה. במשך שנים ולמעשה עד לאחרונה, הגישה שלי הייתה גישה של או זה או זה. או שאני רזה, אין לי עודף משקל ואז אני כמובן צריכה לשמור על הגוף שלי ולדאוג לא לעלות במשקל, ומצד שני - אם אני כבר שמנה ונמצאת בעודף משקל, זה לא משנה אם אני שוקלת 90 קילו או 100 קילו או 120 או 130 או 140! אם אני שמנה ואני לא במבצע של דיאטה אז אין טעם לשמור. אם אני שוקלת 120 פלוס, אין טעם לשמור שאני לא אעלה מעל ל-130 קילו. וזו הייתה ללא ספק גישה מוטעית. כי גם אם אני בעודף משקל, חשוב מאוד שלא אהיה יותר בעודף משקל. היום אני שיניתי את הגישה המוטעית הזאת והחל מהיום המטרה הראשונית שלי היא לא לעלות חזרה ל-130 קילו ומעלה יותר לעולם! כמובן שזו לא המטרה היחידה אבל עוד חזון למועד. בינתיים אני צריכה להמשיך ולשמור, עם המון סבלנות ולהישקל כל שבוע ולא כל יום או יומיים.

יום ראשון לדיאטה ואני כבר רעבה

היום התחלתי לשמור דיאטה במסגרת של דיאט לי. דיאט לי היא דיאטה של ארוחות שף קפואות שמגיעות עד הבית עם שליח. לא הזמנתי תפריט מלא שכולל ארוחות בוקר, צהריים, ערב ולילה אלא רק ארוחות צהריים לשבוע ימים. אמרו לי לשתות לפני ארוחת צהריים שתי כוסות מים ולאכול שתי כוסות סלט ירקות טריים. עשיתי את זה ולאחר מכן חיממתי במיקרוגל את ארוחת הצהריים הקפואה במשך שבע דקות. מאז אותה ארוחת הצהרים, ועד שש לא אכלתי ולא שתיתי שום דבר ומהר מאוד הרגשתי רעב. אני גם עסוקה בכל מיני דברים, בעיקר בלימודים. בבוקר אני לומדת באוניברסיטה ובערב במכללה ואני בקושי מספיקה לסיים את עבודות הבית בזמן. לרוב אני מסיימת ברגע האחרון, והרבה לילות אני לא ישנה אלא מכינה שיעורי בית. גם בלילה האחרון לא ישנתי אלא עבדתי כל הלילה על המחשב. כך קורה שהרבה פעמים אני עייפה בבוקר ונרדמת בשיעור באוניברסיטה. היום גם התחלתי דיאטה וגם כדי להחזיק מעמד בדיאטה חשוב לישון בלילה ולא להיות עייפה. היום בגלל שלא ישנתי בלילה האחרון אני גם עייפה, גם עצבנית, וגם רעבה. את הפוסט הזה אני כותבת במכללה בזמן ההפסקה מהשיעור. אני כותבת את הפוסט הזה בין השאר במקום להיכנע ליצר שלי, שהכי רוצה עכשיו לגשת לסניף הקרוב של מקדונלדס ולהזמין פוטטו צ'יפס ומילקשייק, ואולי גם איזה צ'יזבורגר. לא נשקלתי היום למרות שזה היום הראשון לדיאטה שלי. אולי מחר בבוקר לפני שאלך לאוניברסיטה אני אעלה על המשקל. ולכן בינתיים לא כדאי שאכנע ליצר האכילה שלי.

דיאטה וחגים

חגים תמיד היו ועודם תירוץ עבורי לדחייה של דיאטה. נדמה לי שההבדל בין תירוץ לסיבה הוא שלסיבה יש הצדקה. לכן, גם עניין החגים הוא רק תירוץ ואין לו הצדקה של ממש. איזו הצדקה יש לדחות דבר חשוב כמו הרזיה וירידה במשקל בשביל הנאות רגעיות מהאוכל בחגים?! כמובן שיש אנשים שמסוגלים ליהנות גם מכמויות קטנות של אוכל בחג, מטעימות, מבלי להיסחף ולזלול. אני כמובן לא אחת מהם. ברגע שאני טועמת משהו והוא ערב לחיכי, אז עד שאני לא מרגישה מפוצצת - תמיד יש טעם של עוד! אמרו לי כבר בעבר, שהזמן שבו אני צריכה להפסיק לאכול הוא כשאני מרגישה שבעה אבל לא מלאה. גם לי הסבירו את המדד של מ-1 עד 10. 1 מייצג רעב כבד ו-10 מייצג מצב שבו מפוצצים באוכל ולא מסוגלים להכניס שום דבר לגוף. ואמרו לי שאני לא צריכה לחכות עד שאגיע ל-1 כדי להתחיל לאכול. מספיק שאגיע לדרגה 3. לאכול רק כשאני קצת רעבה. אם אוכלים במצב של רעב כבד, גוברת הנטיה לאכול יותר ולזלול. ומתי להפסיק לאכול? כשנמצאים באמצע - בדרגה 5, בנקודה שבה לא מרגישים רעב אבל עדיין רחוקים מלהרגיש מלאות. זה מה שאמרו לי, ועד היום מדיי פעם אני מנסה ליישם את הדבר הזה. ישנם ימים שאני מצליחה אבל כמובן שברוב הימים אני לא מצליחה. אחרת מצבי היום היה הרבה יותר טוב! קשה לי בכלל להתמיד באכילה נכונה ומסודרת.

פתויים, שבירות ותירוצים

בשבוע האחרון עשיתי עוד ניסיון אחד מיניי רבים בחיי לשמור דיאטה ולא לזלול. הניסיון הזה החזיק מעמד במשך שלושה ימים, מיום שני עד יום חמישי. ביום חמישי (אתמול) נשברתי. יכול להיות שגם העובדה שהייתי עייפה מאוד אתמול (בגלל שלא ישנתי בלילה) תרמה לשבירה שלי. העניין הוא שתמיד אני נשברת בסופו של דבר ולעולם לא מצליחה להגיע למשקל היעד שלי. תמיד יש לי כמובן כל מיני תירוצים: אתמול זה היה בגלל עייפות, היום ומחר זה יהיה בגלל דברים אחרים. בסך הכול די חבל שנשברתי שוב מפני שמבחינה פיזית לפחות הרגשתי טוב מאוד בשלושת הימים שבהם שמרתי ולא זללתי. לא הרגשתי שאני מלאה אבל גם לא הרגשתי שאני רעבה. במיוחד כששתתי מים. מים מעניקים תחושת שובע וזה דבר חשוב במיוחד עבור מי שמנסה לרזות. כמה עצוב הוא שגם כאשר אני מרגישה טוב מבחינה פיזית אחרי שהרגשתי רע כתוצאה מאכילת יתר, עדיין אני רוצה לזלול דברים שמזיקים לגוף שלי! תמיד יש לי פנטזיה על משהו אחר. בשבוע הזה, בימים שבהם ניסיתי לשמור, היתה לי פנטזיה על גלידות חלביות משמנת וגם מיוגורט, על מילקשייקים, וגם על מלבי חלבי משמנת. על דברים כאלה חשבתי. אילו רק יכולתי ליהנות מכך שהגוף שלי מרגיש טוב יותר לא פחות מההנאה שיש לי מאוכל אולי הייתי מצליחה יותר בניסיונות ההרזיה שלי. הרי אומרים גם שסוד ההצלחה הוא לא רק רצון חזק (שגם כן אין לי מן הסתם) אלא גם היכולת ליהנות מהתהליך עצמו, ולא רק כשמגיעים ליעד הנכסף.

מי אני.

כרונולוגית אני כבר לא ילדה קטנה אלא אישה בת 38. כמו שכבר כתבתי בתיאור הבלוג, סובלת מהשמנת יתר כל חיי או כמעט כל חיי (מכיתה א). מעולם לא הרגשתי נוח עם הגוף שלי ולא השלמתי עם העובדה שאני שמנה ולא מסוגלת להתגבר על יצר האכילה שלי, על ההתמכרות שלי לאוכל. גם עכשיו כשאני חושבת על האפשרות להשלים עם הגורל שלי, המחשבה הזאת פשוט בלתי נסבלת עבורי. אני באמת מעדיפה להמשיך ולנסות כל מיני דברים מאשר להשלים עם זה שלעולם לא אצליח להגשים את חלום חיי ולהיות רזה, כלומר להגיע למשקל גוף תקין בהתאם לגובה ולמבנה הגוף שלי. אני לא מצליחה בדיאטות קודם כל בגלל שאני מן הסתם אוהבת נורא לאכול. הרי אוכל הוא דבר מאוד זמין, לפחות עבורי. גם עכשיו ברגע כתיבת שורות אלה אני חושבת קצת על אוכל, על מה אני אוכל עוד מעט. אני חושבת על המקרר בבית, אני חושבת על לרדת למטה לפיצוציה או למאפיה - בייחוד במוצאי שבת הערב כשנגמר הפסח ושוב יש חמץ. הפתרון ההגיוני ביותר עבורי (חוץ מלהשלים עם הגורל שלי כשמנה לכל החיים - כאמור מחשבה בלתי נסבלת עבורי!) הוא כמובן ניתוח קיצור קיבה. אני חושבת על האפשרות הזאת, היא בוודאי עדיפה בעיניי על להשלים עם הגורל אבל תמיד יש לי מחשבות על דיאטות, מחשבות על כך שהפעם אני אצליח לרזות באופן טבעי בניגוד לכל היגיון. מעבר לכך שאני יותר מדיי אוהבת לאכול, נראה לי שמה שעוד מקשה עליי בדיאטות או במעבר לאכילה מאוזנת זה שעם הכול ההרזיה לא מספיק חשובה בעיניי! עם כל זה שאני לא מסוגלת להשלים עם הגורל שלי, עדיין לרזות זה לא הדבר הכי חשוב לי! זה חשוב מאוד אבל לא הכי חשוב בעולם עבורי. יש לי עוד חלומות ושאיפות בחיים ואילו הייתי נאלצת להכריע בין להגשים אותן או להגשים את החלום שלי להיות רזה - יתכן מאוד שהייתי בוחרת להגשים את החלומות והשאיפות ההן ולא את החלום להיות רזה. אבל בעצם, זה אפילו לא תירוץ כי הרי אני ממש לא חייבת להקריב חלום אחד על מנת להגשים חלום אחר. אין פה עניין של או זה או זה. ההרזיה בוודאי לא באה ולא צריכה לבוא על חשבון חלומות ושאיפות אחרות.