בשבוע האחרון עשיתי עוד ניסיון אחד מיניי רבים בחיי לשמור דיאטה ולא לזלול. הניסיון הזה החזיק מעמד במשך שלושה ימים, מיום שני עד יום חמישי. ביום חמישי (אתמול) נשברתי. יכול להיות שגם העובדה שהייתי עייפה מאוד אתמול (בגלל שלא ישנתי בלילה) תרמה לשבירה שלי. העניין הוא שתמיד אני נשברת בסופו של דבר ולעולם לא מצליחה להגיע למשקל היעד שלי. תמיד יש לי כמובן כל מיני תירוצים: אתמול זה היה בגלל עייפות, היום ומחר זה יהיה בגלל דברים אחרים. בסך הכול די חבל שנשברתי שוב מפני שמבחינה פיזית לפחות הרגשתי טוב מאוד בשלושת הימים שבהם שמרתי ולא זללתי. לא הרגשתי שאני מלאה אבל גם לא הרגשתי שאני רעבה. במיוחד כששתתי מים. מים מעניקים תחושת שובע וזה דבר חשוב במיוחד עבור מי שמנסה לרזות. כמה עצוב הוא שגם כאשר אני מרגישה טוב מבחינה פיזית אחרי שהרגשתי רע כתוצאה מאכילת יתר, עדיין אני רוצה לזלול דברים שמזיקים לגוף שלי! תמיד יש לי פנטזיה על משהו אחר. בשבוע הזה, בימים שבהם ניסיתי לשמור, היתה לי פנטזיה על גלידות חלביות משמנת וגם מיוגורט, על מילקשייקים, וגם על מלבי חלבי משמנת. על דברים כאלה חשבתי. אילו רק יכולתי ליהנות מכך שהגוף שלי מרגיש טוב יותר לא פחות מההנאה שיש לי מאוכל אולי הייתי מצליחה יותר בניסיונות ההרזיה שלי. הרי אומרים גם שסוד ההצלחה הוא לא רק רצון חזק (שגם כן אין לי מן הסתם) אלא גם היכולת ליהנות מהתהליך עצמו, ולא רק כשמגיעים ליעד הנכסף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה